1. א. בבש"א 18379/05 עתרו המבקשים למינויו של בורר בסכסוך בינם לבין המשיבים. בבש"א 18380/05 עתרו המבקשים למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לבצע עבודות שיפוץ בביתם, לפי היתר בניה שיוצא או הוצא לבקשתם, וזאת, שלא בהתאם לתכניות המוסכמות על-ידי המבקשים ו/או שאושרו על-ידי הבורר שימונה.
ב. כל צד תמך טענותיו בתצהיר, אולם לא נתבקשה חקירת המצהירים לגבי תצהיריהם. החלטה זו - המתייחסת לשתי הבקשות - ניתנת על סמך החומר המצוי בבקשות.
2. א. העובדות בקצרה. המבקשים רכשו בשעתו, יחד עם שתי משפחות נוספות, אשר המשיבים הנם חליפיה של אחת מהן, מקרקעין, לצורך הקמת בית-מגורים לכל אחת מהן. במקביל להסכם הרכישה, נכרת בין הרוכשים לבין עצמם - ביום 16.5.76 -"הסכם שיתוף במקרקעין" (להלן: "הסכם השיתוף"). הסכם השיתוף הסדיר את חלוקת השימוש במקרקעין שנרכשו, אופן נשיאה בהוצאות שונות, זכויות מעבר וכו'. הסכם השיתוף לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין, בניגוד להוראת סעיף 14 שבו.
ב. בסעיפים 8-10 להסכם השיתוף נקבע:
"8. א. למרות האמור במפת-השטח ובתנאי הסכם שיתוף במקרקעין זה, ניתן יהיה לשנות את צורת חלוקת השטח במידה והארכיטקט דן מאירי (להלן: "הארכיטקט") יחליט כך, ובתנאי שלא יחול שינוי ביחסי הגדל בין שלושת חלקי החלקה.
9. סכסוכים בין הצדדים, באם יהיו, יתבררו לפני הארכיטקט שיהיה בורר יחיד.
10. הצדדים מתחייבים לקבל את החלטת הארכיטקט בכל הקשור לקירות החיצוניים והגגות של הוילות אשר תקומנה על החלקה".
3. א. ביום 31.1.05 רכשו המשיבים ביתם של חלק מבעלי המקרקעין. להסכם הרכישה צורף הסכם השיתוף והם התחייבו לפעול על-פיו, כפי שאף נקבע בסעיף 16 שבו.
ב. המשיבים חפצו לשפץ את ביתם ובחודש יוני שנת 2005 הגישו בקשה לקבלת היתר בנייה, בגין השינויים המבוקשים. המבקשים הגישו התנגדות לבקשה זו והתנגדותם התקבלה בחלקה, ביום 27.7.05. המבקשים הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית והערר נדחה. ביום 9.11.05 ניתן למשיבים היתר בנייה.
4. המבקשים פנו עוד ביום 8.6.05 אל המשיבים, בבקשה לקבל הסכמתם למינויו של הארכיטקט מאירי, כבורר בסכסוך הנוגע לתוספות הבניה הנדונות. המשיבים לא השיבו לפניה זו ובתגובת לבקשות שבכורת, מתנגדים הם לה.
5. א. לטענת המשיבים, סמכותו של הבורר, לפי בהסכם השיתוף, היתה להכריע בעניינים הקשורים לתכנון ובניית הבתים המקוריים, בשנות השבעים, על-פי התכניות דאז וסמכות זו הסתיימה עם סיום הבנייה. לפי המשיבים, נפקותו של הסכם השיתוף כיום הנה, לעניין חלוקת השימוש בשטחים בין השותפים במקרקעין ותו לא. עוד טוענים הם, כי לו בסיום הבנייה היו הבתים היו נרשמים כבית משותף, כמוסכם בהסכם השיתוף, לא היתה עוד משמעות מעשית להסכם השיתוף. בנוסף טוענים הם, כי לו הצדדים היו מעוניינים להגביל את ניצול זכויות הבנייה העתידיות, על הסכם השיתוף היה לקבוע זאת מפורשות, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שכן אנו עוסקים בהגבלה משמעותית על זכות הקניין של הבעלים לעשות במקרקעיו כרצונו. יתר על כן, סעיף 15 להסכם השיתוף עצמו קובע, כי כל צד יוכל לנצל את זכויות הבנייה שלו בחלקה ללא הפרעה, כל עוד אין במימוש הזכויות כדי לפגוע בצדדים האחרים.
ב. בתגובה לטענות המשיבים טוענים המבקשים, כי אין בהוראות הסכם השיתוף משום הטלת מגבלה על מימוש זכויות הבנייה של הצדדים. אלא, שהוראות הסכם השיתוף מחייבות את הצדדים לפעול בשיתוף פעולה למימוש זכויות הבנייה שלהם.
6. א. סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע:
"8.מינוי בורר על ידי בית המשפט
נתגלע סכסוך
בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי." (ההדגשה שלי - ר.מ.)
תנאי לזכותו של בעל-דין כי ימונה בורר בסכסוך בו הוא מעורב, הנו, קיומו של הסכם בין הצדדים, כי העניין נשוא המחלוקת ימסר להכרעת בורר. כלומר, הדרישה המקדמית למינוי בורר הינה, כי הסכם הבוררות חל לגבי אותו סכסוך (ראו דברי השופט (כתוארו אז) ד"ר א' וינוגרד בע"א 402/80
רמיר, חב' קבלנית בע"מ נ'
עיריית פ"ת, פ"מ תשמ"א ב 116, 119). מקום שסמכותו של הבורר מוטלת בספק, ההכרעה בשאלת סמכותו מסורה לבית המשפט (ראו לעניין זה: בר"ע 130/71
עזרא משיח נ'
שלמה שאול רביע, פ"ד כה(2) 572; ע"א 445/80
ניסים ג'ברה נ'
המועצה האזורית בקעת בית שאן, פ"ד לז(1) 421).
ב. במקרה דנן, חלוקים הצדדים בדבר תחולת הסכם הבוררות על הסכסוך שביניהם. המשיבים טוענים, כי לאור הפרשנות שיש ליתן להסכם השיתוף, סמכות הבורר איננה משתרעת על סכסוכים הקשורים לאופן ניצול זכויות הבנייה, שהוספו למקרקעין לאחר סיום בנייתם המקורית של הבתים. לעומתם טוענים המבקשים, כי לפי פרשנות ראויה, הצדדים להסכם השיתוף הסמיכו את הבורר להכריע בסכסוכים אשר יתגלעו בין הצדדים להסכם השיתוף או חליפיהם, הנוגעים להיקף ואופן ניצולן של זכויות בנייה נוספות בעתיד.
ג. על פרשנות הסכם הבוררות, ככל הסכם אחר, חלה הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע, כי:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות."